מייק היקר

אני כותב לך משום שיש לי תחושה שימי ספורים. אני יודע שאתה מוכן לעשות הכל על מנת להקל עלי ולעזור לי – האוכל המיוחד, טיפולי הידרותרפיה, הטיולים וכל התרופות המצוינות… אבל גם עם כל אלה, המפרקים שלי כואבים רוב הזמן. מצב הכבד שלי מתדרדר ואני מתקשה מאוד לנשום, אז אל תהיה מופתע אם בקרוב תצטרך לשחרר אותי ולהיפרד בפעם האחרונה.

הודות לך, היו לי חיים נפלאים. נתת לי לתקוף את מדיח הכלים הרעשני (עד שהוחלף באחר, שקט יותר) ולנבוח בכל פעם שהחזרת את הסכו"ם למקום ועשית רעש. אהבתי את צלחת הפריזבי שקנית שלי וכל כך אהבתי לרדוף אחר בועות הסבון שהפרחת לכבודי. בזכותך, הפרווה שלי היתה תמיד נקיה ומסורקת ותמיד נראיתי במיטבי (על אף שלעיתים ההברשה המוקפדת שלך הרגיזה אותי מעט!).

נהניתי מאוד גם מימי התחרויות שלי. בין השנים 2002-2012 זכיתי ב-14 גביעים ומדליות, כולל "כוכב התערוכה". אבל יותר מהכל, אני נוצר בליבי את המבטים האוהבים והמשתאים של אנשים ברחוב, בעיקר של נשים וילדות. אני חושב שנשים יודעות להעריך גזע שהוא גם יפה אך גם מאוד חכם.

אני חושב שלהיות כלב שלטי המתגורר בישראל הוא דבר נפלא. יש כל כך מעט מאיתנו כאן, כל אחד מיוחד במינו, כולנו שגרירים נאמנים של הגזע בארץ. הייתי שמח לפגוש הרבה יותר כלבים כמוני בטיולים שלנו, ולכן אני מבקש ממך עכשיו לעשות עבורי משהו נוסף, עכשיו אחרי שאני כבר אינני. אני רוצה שתנסה לעודד אנשים לאמץ כלבי שלטי, ספר להם עד כמה הגזע שלנו ייחודי.

אני חושב שצריכים להיות בארץ הרבה כלבי שלטי כמוני. בדירות, בבתים פרטיים, בדרום ובצפון – אנחנו יכולים להתקיים בנוחות בכל מקום שבו יש מזגן או רוח קרירה. אני מבקש שתיצור קשר עם בעליהם של חברי בישראל ובקש מהם לכתוב את הסיפור של כלבי השלטי שלהם באתר הגזע שלנו באינטרנט. שאל אותם מדוע הם אוהבים כלבי שלטי ולמה הם חושבים שעוד אנשים צריכים להיות בעליהם הגאים של כלבי שלטי.

מי יודע, אולי בעזרתך קהילת השלטי בארץ תגדל מ-40 ל-150 כלבים, ואולי יום אחד אפילו ל-300?… אולי אז אנשים יכירו אותנו טוב יותר ויפסיקו לקרוא לנו "לאסי ננסי"!

שלך תמיד

קייסי

נ.ב: שלח ממני רחרוח לבני צ'ארלי ואמור לו שאני אוהב אותו.

קייסי נפטר בתאריך 10.9.14. הוא היה אהוב מאוד, ולעד נתגעגע אליו.