הי, אנחנו סלפי וסטורי. כן, אלה השמות שלנו, שת'כלס מתאימים לנו, כי סלפי זה תמונת הראי שלנו, וסטורי זה הסיפור שלנו, ואנחנו – ככלבי שלטי לכל דבר ועניין, די מהווים ראי וסיפור לבעלים שלנו: עירניים, מושפעים ממצב הרוח שלהם, מתבוננים בהם מקרוב במבטים של הערכה עמוקה, עוקבים בדריכות אחר צעדיהם.. הופסס, לאן הוא הולך? לשירותים? אה טוב בסדר… אולי נלווה אותו קצת, נרבוץ ליד הדלת, ונוודא שהכל תקין שם.
נציגות של הבעלים הפרטיים שלנו נדחפה לתמונה, זו האישה שיושבת איתנו על הספסל. קוראים לה תמי. יחד איתה אנחנו עובדים ככלבים טיפוליים עם ילדים מקסימים בחטיבה ובתיכון. למה מקסימים? כי הם אומרים שאנחנו 'יההה איזה יפים.. אפשר ללטף?' ומה שיותר חשוב – נותנים לנו חטיפים כשאנחנו משתפים איתם פעולה יפה יפה.
אנחנו גרים בתל אביב, מטיילים בפארק כמעט כל יום, ולפעמים פוצחים בקריאות נרגשות אחר רוכבי האופניים, מכדררי הכדורים, וכל דבר עם תנועתיות מהירה – כי ככלבי שלטי, אנחנו גם פטפטנים לא קטנים, יש לנו דעה ואנחנו נאמר אותה, וכשמשהו זז במהירות – מיד נתריע, כי אולי זו כבשה תועה, או לחילופין זאב שמתקרב אל העדר? זוכרים שאנחנו במקור כלבי רועים, כן? ותפקיד זה תפקיד.
אמנם אומרים 'יהללך זר ולא פיך', אבל אנחנו לא טובים בביטויים ופתגמים, אז לא מבינים את המשפט, ונעיד על עצמנו שאנחנו בעלי קליטה מהירה, חכמים, חדים, קלים לאילוף, ומלאי אהבה למי שאנחנו מכירים.
אנחנו מתרגשים עד דמעות כשפוגשים אנשים מוכרים (טוב, לא באמת דמעות, כי אנחנו כלבים), וכשהם באים אלינו הביתה, אז בין קפיצה לנביחת שמחה, נגיש להם את מיטב הצעצועים שלנו מארגז הצעצועים, נפזרם לכבודם על הרצפה, ולא, לעולם לא נחזיר למקום.
אמרתם אהבה, אמרתם שלטי.
